מסורבות גט

מהי תופעת מסורבות גט?

בואו נדבר רגע על נושא כואב, שנוגע לחיים של נשים רבות בישראל – תופעת מסורבות הגט. אולי שמעתם על זה בחדשות או נתקלתם במקרה ברשתות החברתיות, אבל מה באמת זה אומר להיות "מסורבת גט"? זה הרבה יותר מסתם מונח משפטי-דתי – זו מציאות מאתגרת, מורכבת ולעיתים גם כואבת.

לפי ההלכה היהודית, כאשר בני זוג רוצים להתגרש, הגבר צריך לתת "גט" – מסמך גירושין הלכתי – לאשתו, והיא צריכה לקבל את אותו הגט ברצון כדי שהגירושים יהיו תקפים. הבעיה מתחילה כשבעל מסרב לתת את הגט, ובכך "כובל" למעשה את אשתו לנישואין נגד רצונה.

אבל למה זה כל כך משמעותי?

בניגוד לגירושין אזרחיים במדינות אחרות, בישראל ענייני נישואין וגירושין מתנהלים תחת הדין הדתי – במקרה של יהודים, תחת סמכות בית הדין הרבני. לכן, גם אם האישה והבעל כבר נפרדו בפועל, והיא חיה את חייה בלעדיו – מבחינה דתית ומשפטית, היא עדיין נשואה.

המשמעות היא:

• היא לא יכולה להינשא מחדש – כל עוד הגט לא ניתן, הדרך לחתונה חדשה חסומה בפניה.
• ילדים מנישואין אחרים – אם היא בכל זאת תיכנס לזוגיות חדשה ויהיו לה ילדים, הילדים ייחשבו כ"ממזרים" לפי ההלכה, וזה גורר אחריו מורכבויות רבות.
• תחושת בידוד וחוסר אונים – המסורבות מרגישות שלכדו אותן, בלי אפשרות להשתחרר.

מי הן מסורבות גט?

מסורבת גט יכולה להיות כל אישה. לא נדרש רק פרופיל סוציו-אקונומי מסוים, או שייכות מגזרית כלשהי – מדובר בנשים מכלל המגזרים: חילוניות, דתיות, חרדיות, עולות חדשות, ילידות הארץ, אקדמאיות ובעלות השכלה חלקית כאחת.

חשוב להבהיר שלא כל הליך גירושין שבו יש סכסוך נחשב סירוב גט. לעיתים קיימות מחלוקות כואבות, אבל ברגע שההליך מתנהל באופן תקין, ולא נעשה שימוש בגט כאמצעי לסחיטה – זו אינה סירוב גט. התופעה הקשה מתחילה כאשר השימוש בגט הופך לאמצעי שליטה, נקמה או לחץ כלכלי.

ואיך אפשר לזהות מקרה כזה?

יש כמה סימנים שיכולים לעורר דאגה:

1. הבעל מסרב לגירושין בתוקף למרות פירוד ארוך.
2. הבעל מציב תנאים שלא קשורים לגירושין (כמו ויתור כלכלי או משמורת).
3. תהליך הגירושין נמשך חודשים ואף שנים ללא קידום בגט.

כאנשים בחברה, חשוב שנהיה ערים לתופעה הזו, נבין אותה ונקרא לה בשמה. מדובר בזכויות בסיסיות של נשים – לחיות חיים חופשיים, לבחור מחדש, ולהתפתח באופן שוויוני. כדאי לדעת שיש ארגונים, פעילים ופעילות שמקדישים את כל כולם למאבק בתופעה הזאת – אבל על זה נדבר בהמשך.

 

ההיבטים ההלכתיים והמשפטיים של סירוב גט

כששומעים על תופעת סירוב גט, חשוב להבין שלא מדובר רק בסיפור אישי או בסוגיה חברתית – אלא גם במורכבות הלכתית ומשפטית די רצינית. זה אולי נשמע יבש, אבל האמת היא שזה תחום מרתק שמעלה הרבה שאלות מוסריות, דתיות וחוקיות.

מהו גט בעצם?

ה"גט" הוא מסמך רשמי שמעניק הבעל לאשתו כדי לסיים את הנישואים על פי ההלכה היהודית. בלי הגט, בני הזוג אמנם יכולים להיפרד פיזית או אפילו חוקית (במונחים אזרחיים), אבל מבחינת ההלכה – הם עדיין נשואים.

לפי ההלכה, הגט חייב להינתן <strong"מרצונו החופשי של הבעל. כאן מתחילה הבעיה. אם הבעל מסרב לתת גט, מסיבה כלשהי – נקמה, שליטה, רצון לקבל כסף או סתם עקשנות – האישה נשארת "עגונה", כלומר לא יכולה להינשא שוב לפי דיני הדת.

ומה אומר החוק הישראלי?

במדינת ישראל התחום הזה מסובך יותר. מכיוון שהנישואים והגירושין מנוהלים על פי הדין הדתי, בתי הדין הרבניים הם בעלי הסמכות הבלעדית לטפל בגירושין של יהודים. לכן, גם אם אישה פונה לבית משפט אזרחי, היא תופנה לבית דין דתי לקבל את הגט.

החוק מכיר במצבים שבהם בעל משתמט מלתת גט, ומאפשר לבצע מהלכים של אכיפה וסנקציות. לדוגמה, בית הדין הרבני יכול:

• להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ
• להקפיא חשבונות בנק
• לשלול רישיון נהיגה
• ולפעמים אף להטיל עונש מאסר

אבל גם כאן – יש בעיה. בתי הדין לא תמיד ממהרים להפעיל את אותן סנקציות, ולעיתים קרובות נדרשים חודשים או שנים עד שנראה שינוי אמיתי במצב האישה.

שאלות מוסריות וגבולות ההלכה

אחת השאלות החשובות שעולות היא: איך אפשר לשלב בין הדרישה ההלכתית לרצון חופשי של הבעל לבין הזכות של האישה לחירות? האם אפשר "לאלץ" מישהו לתת גט בלי שהגט יהיה פסול?

הרבנות וראשי בתי הדין מתמודדים עם הקונפליקט הזה יום-יום. לעיתים משתמשים בגישה של “המלצה חזקה” או “עידוד אסרטיבי”, ולעיתים אף מוציאים פסק דין של “כפייה בגט”, אך אלה מקרים נדירים שמתקיימים רק תחת תנאים מסוימים שקובעת ההלכה.

מומלץ לדעת:

1. למי שמתמודד עם סירוב גט – תיעוד ההתנהלות מול בן הזוג חשוב ביותר.
2. ייעוץ עם עורכי דין שמתמחים בדיני משפחה ובתי דין רבניים קריטי.
3. כדאי לפנות גם לארגונים תומכים שמכירים את המערכת ויודעים כיצד לסייע בהפעלת לחץ והבנת העדיפויות בבית הדין.

ולמרות המורכבות – חשוב לזכור: יש פתרונות, יש התקדמות, ויש לא מעט אנשים שפועלים יום ולילה כדי לשנות את המצב. רק צריך להכיר את הכלים המשפטיים וההלכתיים ולהשתמש בהם בחכמה.

 

השפעות אישיות וחברתיות על נשים מסורבות גט

תארו לעצמכם מצב שבו אתם מרגישים תקועים באמצע החיים — לא פה, לא שם. לא נשואים ולא פנויים. זה בדיוק המקום שבו מצאות את עצמן נשים מסורבות גט. בעיה אמיתית, שמתרחשת בלב החברה הישראלית – לעיתים בשקט גדול ולעיתים עם כאב עוצמתי שנשמע למרחקים.

אז מה זה עושה לנשים? לא רק מבחינה חוקית, אלא גם רגשית, חברתית ואפילו כלכלית? בואו נצלול לעולם הכאב, התקווה וההתמודדות היומיומית של נשים שחיות בין שני עולמות.

פגיעה רגשית וזהותית

תחושת חוסר האונים המתמשכת משפיעה על הביטחון העצמי, הדימוי האישי והתחושה הבסיסית של ערך עצמי. נשים רבות מספרות על רגשות של תסכול, כעס, בושה ולעיתים אף דיכאון. כשהזוגיות גוססת ואין מוצא, כל ניסיון להמשיך בחיים נדמה כאילו מישהו משאיר אותך עם עוגן כבד שקושר אותך לקרקע.

אחת הפסיכולוגיות שעובדת עם נשים מסורבות גט ציינה לאחרונה: "הפער בין הרצון להתקדם בחיים לבין הקבעון הכפוי יוצר לחץ נפשי בלתי נסבל. לעיתים, התמיכה הנפשית חשובה לא פחות מהליך משפטי."

השפעה חברתית ובידוד

החברה הישראלית מזוהה כחמה ומשפחתית, אבל דווקא כאן נשים מסורבות עלולות להרגיש בדידות גדולה. אנשים סביבן לא תמיד מבינים את המורכבות, ולעיתים אפילו מאשימים את האישה או מבטלים את חומרת המצב.

• קשרים חברתיים מתערערים – חברים עלולים להתרחק עקב חוסר נוחות או אי הבנה.
• היכרויות חדשות כמעט בלתי אפשריות – מבחינה הלכתית וחברתית, נשים נחשבות עדיין נשואות.
• פגיעה בכבוד – הקושי להסביר שוב ושוב את המצב לאנשים מבחוץ עלול לפגוע בתחושת הערך העצמי.

פגיעה באימהות ובחיי המשפחה

ועכשיו תחשבו על זה מהזווית של ילדים. אישה שמתקשה להתקדם – משפיעה גם על הילדים שלה. כשהאמא בסוג של תלות מתמשכת, כשיש חיכוכים תמידיים מול האב, הם מרגישים הכל. ישנה לא רק תגובה רגשית של הילדים, אלא גם השלכות משפטיות ומעשיות:

1. אי-יכולת לשנות מקום מגורים או אזור חינוך ללא הסכמת האב.
2. קושי לגבש יציבות כלכלית עקב קשיים לפרנס לבד במשפחה חד-הורית.
3. במקרים מסוימים – מניפולציות רגשיות מצד הבעל באיום על הילדים כחלק ממאבק הגירושין.

זו מציאות שדורשת לא רק אומץ אישי עצום, אלא גם תמיכה חברתית ראויה והבנה עמוקה של המצב מצד הסביבה. כשאנחנו מבינים את המורכבות, אנחנו יכולים גם להיות השינוי – להושיט יד ולעזור באוזן קשבת, במילה טובה, או פשוט – לא לשפוט.

התמודדות משפטית – האפשרויות הקיימות לנשים

כשאישה מוצאת את עצמה במצב שבו בן זוגה מסרב לתת לה גט, זה לא רק כואב — זו תחושה של חוסר צדק משווע. החדשות הטובות הן שישנן דרכים משפטיות שאפשר לנסות בכדי להתמודד עם המצב הזה, והמערכת הרבנית והאזרחית מציעה מספר כלים חשובים שיכולים לסייע לנשים לצאת ממעגל הסרבנות. חשוב להכיר את הכלים האלה, וכמובן, להיעזר באנשי מקצוע מנוסים בתחום.

אז מה באמת אפשר לעשות כשנתקעים עם סירוב גט?

הנה סקירה של כמה מהאפשרויות המשפטיות הקיימות עבור נשים מסורבות גט. חשוב לדעת שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, אבל כלי העבודה קיימים — וצריך לדעת להשתמש בהם.

1. פנייה לבית הדין הרבני

כן, אנחנו מדברים על אותו מוסד שלפעמים גם מאט את התהליך, אבל הוא גם הכתובת החוקית וההלכתית לעניין מתן הגט. בית הדין יכול להורות לבעל לתת גט, ואם הוא מסרב, קיימות סנקציות שניתן להטיל עליו.

2. סנקציות אזרחיות והלכתיות

• שלילת רישיון נהיגה: כן, בישראל אפשר במקרים מסוימים לקחת לבעל את הרישיון אם הוא מסרב לתת גט.
• עיכוב יציאה מהארץ: הכנסת הגבלות על יציאתו יכולה להפעיל לחץ משמעותי.
• מאסר: כן, יש מקרים שבהם ניתן לשים את הבעל בכלא עד שיסכים לשחרר את אשתו.
• פרסום שמו: בית הדין יכול לאפשר לחשוף את שמו של הסרבן לציבור.

3. פנייה לבתי דין פרטיים ולגישור

בחלק מהמקרים, במיוחד כשהדינמיקה בין בני הזוג מורכבת ולא מאופיינת באלימות, ניתן לפנות למסגרות גישור אלטרנטיביות. לעיתים, דווקא מחוץ לכותלי בתי הדין הרשמיים, ניתן למצוא פתרונות יצירתיים שיאפשרו גט מרצון.

4. שיתוף עורכי דין ואנשי מקצוע מנוסים

ליווי משפטי ואישי ממומחים בתחום דיני המשפחה והמשפט הרבני הוא קריטי. לא מדובר רק בטיעונים הלכתיים, אלא גם בניהול אסטרטגי של התיק. עורך דין שמבין היטב את מערכת הדינים יכול להציע צעדים שיביאו לתוצאות ולא להיתקע בסבך בירוקרטי.

5. בקשת "התר מיוחד" או פתרונות קיצוניים (במקרים חריגים מאוד)

במקרים נדירים מאוד שבהם המצב נמשך לאורך תקופה ממושכת ואין תקווה לגט, ייתכן שבית הדין ישקול פתרונות מיוחדים — כמו "התר מאה רבנים". חשוב להדגיש שזה קורה לעיתים נדירות מאוד, אבל זו אפשרות שיכולה להיות רלוונטית במצבים קיצוניים.

לסיכום ביניים: לא להישאר לבד

ההתמודדות עם סירוב גט היא קשה, אבל יש דרכים לצאת ממנה. המפתח הוא להיעזר בליווי מקצועי, לא לוותר על זכויותייך ולזכור שיש קהילה וארגונים שמוכנים ללוות אותך במסע הזה. כל צעד קטן — הוא צעד גדול אל החופש.

 

מקרים מוכרים שהשפיעו על השיח הציבורי

כשהמונח "מסורבת גט" עולה לכותרות, לרוב זה בעקבות סיפור אישי קורע לב שתופס את תשומת הלב של הציבור, ובצדק. סיפורי המסורבות שהפכו למפורסמים הם לא רק טראגיים, אלא גם שיח שנוגע ללבבות ומאיר זרקור על בעיה עמוקה במערכת. הנה כמה מהמקרים שעמדו במרכז השיח הציבורי והשפיעו לא רק על דעת הקהל, אלא גם לעיתים על מדיניות וחקיקה.

סיפורה של עגונה ל-18 שנה – מקרה מרים

סיפור אמיתי שריגש מדינה שלמה הוא סיפורה של מרים (שם בדוי), שבמשך כמעט שני עשורים הייתה מסורבת גט. בעלה עזב אותה, עבר לחו"ל, וסירב לתת לה גט – תוך כדי שהוא חי חיים חדשים, בעוד היא תקועה במקום. הפרשה הגיעה למחזות התקשורת, הכנסת ואף לדיונים בבית הדין הרבני שמצא עצמו חסר אונים מול עקשנותו של הבעל.

למרות כל המאמצים, השחרור שלה אירע רק אחרי לחץ מתמשך מצד המשפחה, התקשורת ופעילים חברתיים. מקרה זה מייצג את התחושה שחוות רבות – חוסר צדק ועלבון אישי שהופך ציבורי, ולעיתים זו הדרך היחידה להניע תהליך.

אשת הטייס והמדינה שהתערבה

מקרה אחר שזכה לחשיפה רחבה היה פרשת "אשת הטייס", בה מדובר היה באישה שהבעל, טייס בכיר, השתמש במעמדו ובכוחו הכלכלי כדי להתחמק מהענקת הגט. לאחר שהדיונים הגיעו למבוי סתום, משרד המשפטים נדרש להתערב. בסופו של דבר, בעקבות שיח ציבורי סוער, הגוף המעסיק החליט להשעות את הבעל עד להסדרת הסוגיה, צעד נדיר שלוקח את נושא המסורבות מהמגזר הפרטי אל אחריות המוסדות.

המקרה עורר גם ויכוח מוסרי וציבורי: האם ראוי "להעניש" במקום עבודה בגלל סירוב אישי בגירושין? אך מעל הכול, הוא הדגיש את החשיבות של אחריות מוסדית בנושא שהוא בעיקרו אישי – אך בעל השלכות חברתיות רחבות.

עוצמה דרך הרשת – מקרה תמר

בעידן הדיגיטלי, יש מקרים שפורצים לתודעה דרך הרשתות החברתיות. כזה היה סיפורה של תמר, צעירה בת 32, שפנתה לטוויטר ופייסבוק כדי לשתף את דרכה כשלוש שנים כאישה מסורבת גט. תוך ימים ספורים, אלפי שיתופים, תגובות וקריאות לפעולה הגיעו לרבנים, חברי כנסת ואפילו גורמים משפטיים.

תמר הפכה לסמל – הדור הדיגיטלי שלא מהסס לחשוף כאב אישי בשם שינוי ציבורי. בעקבות המקרה שלה, התעורר דיון רחב על תפקידן של הרשתות ביצירת לחץ ציבורי שמזיז תהליכים.

מה אפשר ללמוד מהמקרים האלו?

• כוח ציבורי משפיע: כשהנושא מגיע לתודעה הציבורית, יש יותר סיכוי להנעת שינוי או פתרון מהיר יותר.
• שקיפות מביאה פתרונות: למרות הקושי להיחשף, לפרסום אישי יכולה להיות עוצמה אדירה.
• מערכת משתנה עם היחיד: כל מקרה פותח פתח לשינוי רחב יותר במדיניות וביחס לנושא.

בסופו של דבר, הסיפורים האישיים אינם רק בגדר מקרה פרטי, אלא חלק מתהליך של שינוי חברתי הדרגתי, שמתחיל בלבבות ומסתיים בחקיקה ובעשייה ציבורית ממשית.

 

פעילות של ארגונים חברתיים למען מסורבות גט

כשאישה חיה שנים ארוכות בתוך נישואים שלא הייתה רוצה להימצא בהם – פשוט כי הצד השני מסרב לשחרר אותה – זה לא רק כאב לב אישי, זו בעיה חברתית של ממש. וזו בדיוק הנקודה שבה ארגונים חברתיים נכנסים לתמונה ומנסים להרים את הכפפה, לסייע לנשים ולשנות את המציאות.

בישראל פועלים לא מעט ארגונים שהמטרה שלהם היא ברורה: להיאבק למען נשים מסורבות גט. הם לא רק "מתלוננים", אלא עושים, ולעיתים מצליחים להזיז הרים. הפעילות שלהם רחבה, מגוונת, ובעיקר מעוררת השראה.

מה בדיוק עושים הארגונים האלו?

הנה כמה דוגמאות לפעולות הנפוצות שארגונים חברתיים עושים כדי לעזור לנשים במצב הזה:

• ליווי משפטי אישי: עורכות ועורכי דין מתנדבים ומספקים ייעוץ אישי, מסייעים בהגשת תביעות, ומלווים את האישה לאורך הדרך המשפטית הקשה והארוכה לעיתים.
• הפעלת לחץ ציבורי: קמפיינים ברשתות החברתיות, הפגנות ואירועי מודעות – כל אלה מכוונים ללחוץ על המערכת, ובמקרים מסוימים גם על הבעל המסרב.
• חינוך והסברה: הרצאות, פוסטים מדויקים ברשתות, כתבות יזומות – כל אלו מבקשים לשנות הלך רוח, במיוחד בקהילות מסורתיות או דתיות.
• קידום חקיקה: שיתוף פעולה עם חברי הכנסת להצעת חוקים שיגנו טוב יותר על נשים במעמד הזה.
• תמיכה רגשית: סדנאות, קבוצות תמיכה וייעוץ פסיכולוגי לנשים החוות משבר אישי עמוק.

הכירו כמה מהשמות הפועלים בשטח

אחד הארגונים הבולטים הוא "מבוי סתום", שפועל כבר שנים רבות למען נשים עגונות ומסורבות גט. הארגון מפעיל מערך סיוע משפטי, מרכז תמיכה רגשי, ומטרתו הסופית – לייצר שינוי עומק במערכת.

ארגון נוסף הוא " יד לאישה" מבית ארגון אור תורה סטון, שמלווה נשים בתהליך המורכב של העמידה מול בתי הדין הרבניים, תוך הבנה רחבה גם של השפה ההלכתית וגם של חוקי המדינה.

קיימים גם יוזמות פרטיות וקבוצות פייסבוק כמו "כולן מממשות חירות", שם נשים משתפות סיפורים, תומכות זו בזו, ומובילות מאבקים נקודתיים במקרים של עיכוב גט.

למה זה משנה?

כי ככל שיותר קולות נשמעים, קשה יותר להתעלם. כשיש מי שמרים את הדגל ומזכיר לנו שנשים מסורבות גט חיות במצוקה ממשית, יש סיכוי שמשהו ישתנה – לא רק עבור אותן נשים, אלא עבור חברה צודקת ושוויונית יותר.

רוצה לעזור? גם את/ה יכול/ה! תמיכה בארגונים, תרומות, שיתוף מידע – כל פעולה כזו מגיעה ללב, ופועלת לעורר שינוי אמיתי.

 

שינויי חקיקה והצעות לשיפור המצב בישראל

אז איך משפרים מצב כל כך כואב וטעון כמו מסורבות גט? בישראל, שבה הדינים האישיים כפופים להלכה, מדובר במשימה לא פשוטה. אבל האמת המרגשת היא – קורים שינויים! החקיקה בישראל מתחילה לזוז, והצעות חדשות מבקשות לשנות את המצב מהיסוד. בואו נצלול יחד לעולם של חקיקה, בלשון פשוטה ונגישה.

אז למה בכלל צריך שינויים בחוק?

ככל שהמודעות לתופעת מסורבות הגט גוברת, כך גוברת גם ההבנה שהכלים המשפטיים הקיימים לא מספיקים. נשים מוצאות את עצמן כלואות בנישואין שאינן רוצות בהם, בלי אפשרות להתחיל מחדש או לבנות עתיד אחר. נכון, יש סנקציות, יש בתי דין, אבל הכול לעיתים איטי, לא אחיד, ולעיתים – פשוט לא עובד.

מה כבר נעשה עד עכשיו?

• חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה–1995: מאפשר לבתי הדין להטיל סנקציות, כמו שלילת רישיון הנהיגה או הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ.
• תיקון לפקודת מס הכנסה: הועלתה הצעה לשלול הטבות מס מסרב גט – מהלך שלא התקבל לבסוף אך עורר דיון חשוב.
• הקמת “היחידה הממשלתית לטיפול במסורבות גט”: מיזם משותף של משרד המשפטים ובתי הדין הרבניים שנועד ליצור סיוע יעיל יותר לנשים ולרכז מידע חשוב.

מה עוד אפשר לעשות? הנה כמה הצעות שמשמיעים מומחים וחוקרות:

1. יצירת חוק אזרחי משלים: חקיקה שתאפשר להתיר נישואין גם מחוץ למסגרת הדתית, כשיש עיכוב לא צודק בגט.
2. אכיפה יותר תקיפה: הרחבת הכלים של בתי הדין, כולל קנסות משמעותיים, מעצר ממושך, ואף שלילת זכויות אזרחיות מסוימות (כמו קבלת דרכון או מסוגי רישום).
3. החמרה בשלב הנישואין: קידום הסכמי קדם-נישואין הלכתיים (כמו "הסכם לכבוד הדדי") שכוללים מנגנון מקדים לפתרון במקרה של גירושין.
4. הכשרת דייניות: שינוי הליך הבחירה לצורך גיוון מגדרי והתאמה רגישת מגדר בהרכב בתי הדין הרבניים.

ולמה זה חשוב לכולנו?

בסוף, מסורבות גט הן לא "בעיה של מישהו אחר" – זו סוגיה חברתית שמשקפת את ערכי היסוד של חברה שוויונית, מוסרית וצודקת. שינויי חקיקה הם הצעד המתבקש על מנת לתת מענה אמיתי למצוקה של נשים רבות – ואין ספק שהציבור, הכנסת, מערכת המשפט והחברה האזרחית צריכים להמשיך לפעול יחד.

ולך הקורא/ת – כן, גם את/ה יכול/ה להשפיע: אפשר להצטרף ליוזמות, לכתוב לחברי כנסת, לשתף סיפורים, ולהשמיע קול. כל קול חשוב ביצירת שינוי!